פריקת כתף – פירוק והרכבה מחדש

מפרק הכתף הינו מפרק כדורי המחבר בין השכמה לזרוע, מבנהו מורכב ועל כן מועד לפורענות, ומה שרבים מגדירים כפציעה של פריקת כתף.
מדובר במבנה אשר מאפשר טווחי תנועה גדולים ועל כן קיימת סכנה לפריקה. כל מפרק בנוי משני קצוות של עצמות המותאמות זו לזו ויש גבולות לטווחי התנועה בהם הוא מתפקד. משמעות פריקת הכתף היא שחלק אחד של המפרק ביצע תנועה מופרזת והוא אינו עומד יותר אל מול החלק השני, כמו ציר דלת שיצא ממקומו. 

לעיתים, ישנה תנועה חלקית של המפרק וחזרה ספונטנית שתוגדר כתת-פריקה או סאב-לוקסציה. כאשר עצם הזרוע, אותו החלק הכדורי של המפרק, יוצאת מגבולות המפרק ואין חזרה שלה למקום זוהי כבר פריקה- דיסלוקציה. 

ללא קשר למנגנון הפגיעה, אדם אשר חווה פריקת כתף, ככל הנראה יזדקק לטיפולי פיזיותרפיה לאחר החזרתה של הכתף למקום. הטיפולים יתמקדו בשיקום נזקים משניים כגון: קרע ברצועות המייצבות, קרע בגידי השרוול המסובב, קרע SLAP בלברום, פגיעה סחוסית, דלקת בכתף או שבר בעצם הזרוע עצמה. למעשה לאחר פריקה, קיימת פגיעה ביכולת הייצוב הפאסיבי של הכתף על ידי הרצועות.

 

בשורות הבאות, מסבירים המומחים של איימקס על פריקת כתף מלאה, תת פריקה ופריקה חוזרת. בין השורות תמצאו את שיטות הטיפול היעילות, הדרכים לאבחון ושיקום וטיפים נוספים של מטפלים בעלי ניסיון רב. השתתפו בכתיבת הכתבה:

ד"ר סאם חמיס הוא פיזיותרפיסט מומחה לביומכניקה קלינית וניתוח תנועה (PhD)

אילנית אברון – בוגרת תואר שני בפיזיותרפיה (Msc.PT)

קימברלי שפלן – פיזיותרפיסטית מוסמכת (BPT)

 

השפעת הפריקה לאו דווקא תהיה מקומית בלבד

 

פריקות כתף חוזרות

פריקת כתף מלאה משמעותה יציאה של המפרק מגבולותיו הפיזיולוגיים. ברגע שהרצועות הגידים והשרירים מסביב למרפק נחלשים או נקרעים יכולות להיות פריקות כתף חוזרות. חוסר יציבות כרונית הוא חוסר יכולת של המבנים האלו לשמור את מפרק הכתף ממורכז- את החלק הכדורי מול המכתש.

המטרה הכי חשובה בטיפול בפריקות חוזרות היא מניעה של חוסר יציבות ופריקות חוזרות דרך אימון שרירי נכון כפיצוי על הפגיעה ביציבות הפסיבית של המפרק.

תת פריקה של הכתף

תת פריקה בכתף מתייחסת ליציאה חלקית של המפרק ממקומו. זה קורה כאשר ההומורס, עצם הזרוע זזה מעט ממקומה מול המכתש (הגלנואיד פוסה).

האבחנה של תת פריקה יכולה להיות יותר מורכבת מאשר פריקה מלאה, למרות שלעיתים ניתן לראות את התזוזה בצורה גלויה. אחרי תת פריקה יכולה להיות תחושת חוסר נוחות ולעיתים כאב.

מטרת הטיפול היא לשפר את היציבות של המפרק ולהביא את עצם הזרוע (ההומרוס) לעמדה נכונה יותר בעזרת חיזוק ואימון שרירי נכון.

אפשר לאבחן תת פריקה בכתף בעזרת אולטרסאונד. אבחנה נכונה היא המפתח לקביעת תהליך טיפולי מתאים.

טיפול לפריקות חוזרת של הכתף ותת פריקה יכלול שיקום של המערכת השרירית וייצוב אקטיבי בעזרת תרגול שרירי. כמו כן ניתן לשקול התערבות ניתוחית כאשר יש מעורבות של נזק עצבי או וסקולרי או כאשר אין הטבה בטיפול פיזיותרפי אינטנסיבי.

טיפול פיזיותרפיה לאחר פריקת כתף

לרוב לאחר פריקת כתף, היד תהיה במתלה למשך ימים עד שבועות בהתאם לחומרת הפריקה או במידה והייתה התערבות כירורגית. מיד לאחר ניתוח, הרופא המנתח יפנה לטיפולי פיזיותרפיה על מנת להתחיל בתרגול בסיסי למניעת הידבקויות והגבלה בטווחי התנועה בכתף העלולים להיגרם כתוצאה מחוסר תנועה במפרק. אופן התרגול ורמת הקושי תלויים בחומרת הפציעה, בזמן ובהליך הניתוחי שהמטופל עבר.

על מנת להשיב את המפרק לתפקוד תקין ישנם מספר גורמים בהם יש לטפל: הפחתת כאב, שיפור טווחי תנועה, חיזוק אקטיבי של חגורת הכתפיים כפיצוי על הפגיעה בייצוב הפאסיבי של הרצועות ושיפור השליטה והבקרה המוטורית באמצעות תרגול פרופריוספטיבי של הגפה העליונה עם וללא נשיאת משקל. 

לאחר פריקה ובייחוד לאחר ניתוח, הכאב מהווה מרכיב משמעותי בטיפול והוא ילווה לרוב בנפיחות ורגישות למגע. לכן, בתחילת הטיפול הפיזיותרפיסט יתמקד בהפחתת הכאב באמצעים שונים כגון: קירור התורם בהפחתת התהליך הדלקתי, גירוי חשמלי, טייפינג ודיקור במידה וקיימת רגישות שרירית. כל אלו הן טכניקות שניתן להשתמש בהן ככלי עזר לטיפול ואינן מהוות את המרכיב העיקרי בטיפול. בנוסף, חשוב להדגיש את ההנעה של מפרקים מרוחקים שכביכול אינם מעורבים בפגיעה כמו מרפק, שורש כף יד ואצבעות של אותה הגפה.

 

טיפול להפחתת כאב באמצעות קינזיוטייפינג

 

חוסר תנועה עשוי להוביל לקיצורים והידבקויות ברקמות הרכות ולבסוף להגבלה בטווח התנועה. על מנת להפחית ברגישות ובמתח, יש לבצע תנועות פאסיביות של המפרק, כאשר הפיזיותרפיסט הוא זה המניע את הזרוע ביחס לשכמה בכיוונים שונים, תוך התייחסות למישורי התנועה הרבים הקיימים בכתף. כך משפרים את טווחי התנועה במפרק בהדרגה. במצבים של פריקת כתף יש במקביל לדאוג לכיסוי אקטיבי (באמצעות תרגילים עצמיים של המטופל) לטווח התנועה הנרכש בכתף באופן פאסיבי. בנוסף, יש ללמד את המטופל תרגול עצמי אשר יבצע בבית.

ככל שאלמנט הכאב יפריע פחות, כך ניתן יהיה להתקדם בעבודה לשיפור טווחי התנועה מהר יותר.

 

שיקום כתפיים לאחר פריקות

השבת הכוח לשרירים הסובבים את השכמה והכתף הינו מרכיב חשוב ביותר בשיקום הכתף לאחר פריקה. ברגע שנשיג את טווחי התנועה בכתף הרצויים לתפקוד, מתקיים גם צורך לייצב את התנועה בכתף. לכן, לאחר שיפור הטווחים יש לעבוד על חיזוק השרירים המייצבים את הכתף שהם: Rotator cuff, Biceps, Triceps. ישנה חשיבות רבה גם לחיזוק השרירים המייצבים של השכמה על מנת לאפשר תנועה איכותית ומבוקרת של הכתף. כחלק מהתכנית ניתן לשלב גירוי חשמלי מוטורי המסייע בגיוס הכיווץ השרירי. 

תכנית התרגילים תכלול תרגול המתבצע הן בשרשרת קינמטית פתוחה (Open Kinematic Chain) למשל על ידי התנגדות של גומיות ומשקולות, והן בשרשרת קינמטית סגורה (Closed Kinematic Chain), באמצעות נשיאת משקל על פני משטחים לא יציבים המתרגלים ומשפרים את תחושת מיקום המפרק במרחב (פרופריוספציה). 

תרגול פרופריוספטיבי הינו לדוגמא נשיאת משקל של הגפה העליונה על משטח לא יציב כגון פיתה כאשר בו זמנית מחוברת ליד הנושאת משקל גומייה המושכת לכיוונים שונים. כך במקביל על המטופל לדייק בתנועה ותוך כדי להתנגד לתנועת המשיכה של הגומייה. יתרה על כך, יש לשלב טיפול ביציבה.

 

פיזיותרפיה לאחר פציעת כתף – תרגול מהשטח

 

משך השיקום בפציעות של פריקות כתפיים תלוי במנגנון הפריקה, הנזק המכאני שנגרם וכן אם הייתה התערבות כירורגית כלשהי. במרבית מהמקרים חוזרים לפעילות בסיסית כעבור מספר שבועות, אך חזרה לתפקוד מלא ברמה גבוהה ופעילות ספורטיבית לוקחת מספר חודשים ותלויה באבחנה הראשונית.

רק לאחר בחינת השליטה והבקרה השרירית ווידוא שיציבות הכתף שמורה, ובתנאי שהמטופל עבר את כל המבחנים הסובייקטיביים הבודקים את יציבות הכתף, ניתן להחזיר אותו לפעילות ספורטיבית.  

 

לסיכום,

פריקת כתף היא טראומה לכל דבר למערכת השריר-שלד. הפריקה יכולה להתרחש ברמות שונות ועל פיה גם הטיפול הנבחר. פריקת כתף דורשת התייחסות של פיזיותרפיסט שיתכנן תכנית טיפול מותאמת ברמת הקושי שלה , בתזמון השלבים ובבחירת האמצעים. מטרת הטיפול היא להשיב תפקוד מלא של הכתף הפגועה והגפה כולה.