אובחנתם כסובלים מאוסטאוארטריטיס ונותרתם מבולבלים?
מה זה אוסטאוארטריטיס?
אוסטאוארטריטיס (OA) היא מחלת מפרקים ניוונית כרונית אשר מתבטאת בשחיקת סחוס במפרק אחד ולעיתים אף יותר. תפקידו של הסחוס לבודד בין העצמות, למנוע חיכוך ולפזר עומסים במפרק. במצבי שחיקת סחוס, משטחו החלק של הסחוס הופך מחוספס ויוצר גירוי במפרקים. במצבים מתקדמים של אוסטאוארטריטיס, בהם יש שחיקת סחוס מוגברת, נוצרים חיכוכים בין שתי עצמות המובילים לכאבים ולהגבלת טווח התנועה (Ralph Hinton et al, 2002).
אוסטאוארטריטיס – OA
יש לציין כי שחיקת סחוס יכולה להתרחש בכל אחד ממפרקי הגוף אך נפוצה בעיקר במפרק הברך והירך, מפרקים אשר עסוקים יותר בנשיאת משקל. כמו כן, גם מפרקי כף היד ועמוד השדרה נוטים יותר לפתולוגיה, מאותן הסיבות בדיוק.
סימנים וסימפטומים של שחיקת סחוס מפרקי
כמו במקרים רבים, גם כאשר מדובר באוסטאוארטריטיס, משתנים מאוד הסימנים בין אדם לאדם וגם הסימפטומים לא זהים לחלוטין.
במרבית המקרים מתפתחים התסמינים בהדרגתיות וגורמים לפגיעות תפקודיות ברמות שונות. פגיעה תפקודית משמעותית תיגרם בקרב אחוז מסוים מהסובלים משחיקת סחוס כרונית, בעוד שאצל אחרים יתבטאו סימפטומים קלים על אף שחיקת סחוס אגרסיבית (המתבטאת בצילומי הרנטגן).
כאבים: לרוב, יופיעו בזמן תנועה, אחרי פעילות ממושכת ו/או לאחר חוסר פעילות ממושכת (לדוגמה ישיבה ממושכת). הכאבים נוטים להחמיר במרוצת היום. בדרגות שחיקת סחוס גבוהות יתכן כי יופיעו כאבים גם בזמן מנוחה (מהחיכוכים הנוצרים בין העצמות).
רגישות יתר: רגישות הנוצרת ממגע או לחיצה קלים.
נוקשות: בעיקר בבקרים או לאחר חוסר פעילות.
הגבלה בטווחי התנועה: מתבטאת בסוף טווח כיפוף ובישור המפרק. ההגבלה במפרקים נושאי משקל כגון הברך, הירך או הקרסול עשויה להשפיע ולהגביל משמעותית את ההליכה.
שינוי במנח ציר הברך: שינויים המובילים לכיוון ורוס (Varus) או ולגוס (Valgus), בציר הצידי של הברכיים.
חולשת שרירים: אינה נובעת ישירות מהפתולוגיה אלא כתוצאה מהכאבים, המגבלה בתנועה והימנעותם מנשיאת משקל על הרגל של הסובלים מהפתולוגיה.
פגיעה ביציבות המפרק: עקב היחלשותם של השרירים סביב המפרקים מתפתחת אי יציבות מפרקית.
זיזים גרמיים: יופיעו לרוב כבליטות קשות (hard lump).
צליעה: ככל שמחמירה שחיקת הסחוס כך מתפתחת ומחמירה הצליעה. צליעה מופיעה לרב כאשר מעורבים מפרקים נושאי משקל כגון הקרסול, הברך או הירך.
נפיחות: בתוך המפרק או מחוצה לו.
חריקות במפרקים: רעש החיכוך בין העצמות במפרק בזמן ביצוע תנועה
גורמים לאוסטאוארטריטיס
הגורמים למחלת מפרקים ניוונית שנויים במחלוקת ומשלבים מספר סיבות:
- עומסי יתר על המפרק
- פגיעה במפרק
- תהליך הזדקנות טבעי
- חולשה של השרירים
- תהליך ההזדקנות
משקל יתר(Ralph Hinton et al, 2002)
- אוסטאוארטריטיס ראשוני מקושר לרוב לגיל ולתהליך ההזדקנות של הגוף. כמות המים בסחוסים והרכב החלבון משתנים עם העלייה בגיל. בנוסף, תהליך דלקתי של הסחוס נוצר עם השנים כתוצאה משימוש חוזר במפרקים ובא לידי ביטוי בכאבים ובנפיחות מפרקית.
- אוסטאוארטריטיס משני כשמו כן הוא ומופיע על רקע פתולוגיות אחרות: טראומה, ניתוח במפרק, משקל יתר, סוכרת, שיגדון, גמישות יתר או חוסר יציבות של המפרק, סוכרת ועוד.
טיפול באוסטאוארטריטיס
בעזרת הפחתת כאבים וזירוז הריפוי של הדלקת המקומית משפרים ומשמרים את תפקוד המפרקים ואיכות החיים. מטרה נוספת לטיפול באוסטאוארטריטיס הינה הפחתת העומסים על האזורים הפגועים וחלוקתם לאזור בריא יותר. חשוב להתחיל את הטיפול באופן שמרני ובהתאם להתקדמות ולתוצאות הטיפול יש לשקול התערבות ניתוחית. חשוב מאוד לדעת כי לא קיים טיפול שעוצר את התנוונותו של הסחוס ולא טיפול שמתקן סחוס פגוע.
טיפול שמרני לאוסטאוארטריטיס – מנוחה יכולה לסייע בהפחתה של העומסים על המפרקים. בנוסף, מנוחה עתידה להקל על הכאבים ואף להוריד את הנפיחות.
כדאי לעסוק בעצימות ו/או תדירות נמוכה יותר של הפעילויות הגורמות לכאבים.
טיפולי פיזיותרפיה נשענים על אבחון מקור הכאב וזיהוי מקור ההגבלה. יש לזהות איזה חלק במפרק מעורב ואם ישנה תרומה של פגיעה ברקמה חוץ מפרקית. המקור הגורם לשינויים ולכאב במפרק עשוי להיות גם הוא רקמה רכה. לכן, חשוב מאוד לבצע אבחנה מבדלת ולאתר את המקור האמתי לכאבים. מטרתם של טיפולי הפיזיותרפיה, בהתאם לממצאים, הינם הפחתת כאב, הגדלת טווח התנועה במפרק וחיזוק השרירים.
תרגול – תרגול מחזק את השרירים סביב המפרקים, מונע קשיון מפרקי ומשפר ומשמר את התנועתיות של המפרק. יתרה מכך, פעילות גופנית ותרגילים יתרמו לירידה במשקל ולשיפור הסיבולת. שחייה מומלצת מאוד, מאחר והיא מתבצעת ללא נשיאת משקל והעומסים החלים על המפרקים מינימלים. פעילויות נוספת המומלצות בשחיקת סחוס מפרקי כוללות הליכה וגם רכיבה על אופניים. חשוב להימנע מתרגולים המעוררים או מחריפים את הכאבים.
ירידה במשקל – משקל עודף מגביר את העומס על המפרקים הנושאים משקל כגון הברכיים והירכיים. לכן, ירידה במשקל הינה חלק חשוב בטיפול ותסייע לסימפטומים פחותים של אוסטאוארטריטיס.
טיפול תרופתי – ניתן לשלב טיפול תרופתי להפחתת כאב כגון Acetaminophen) paracetamol), משחות המכילות Capsaicin, תרופות אנטי דלקתיות מסוג NSAIDs ותוספי מזון כמו גלוקוזאמין.
במידה ולא חלה הטבה משמעותית בעזרת הטיפולים השמרניים ניתן לשקול התערבות ע"י זריקות.
זריקות קורטיזון – מסייעות בהפחתת כאבים באופן מהיר ואף משמרות תפקודים. אף על פי כן, הזרקות חוזרות עלולות להזיק לרקמה ולעצמות. לפיכך, תדירות של זריקות קורטיזון צריכה להיות מושכלת וכמובן מוגבלת (מקסימום שלוש עד ארבע זריקות בשנה) ורק בהמלצתו של הרופא המטפל.
זריקות hyaluronic acid – כאשר יש אוסטאוארטריטיס חמור שאינו מגיב לתרגולים, טיפולים תרופתיים אחרים וירידה במשקל ניתנות זריקות היאלרוניות. תפקידו של חומר זה בהעלאת הצמיגיות של הנוזל המפרקי שמשפר את הסיכוך במפרק וגורם להפחתת החיכוך. בנוסף, ישנה השערה כי החומר גם משפיע ישירות על הרצפטורים מתווכי הכאב וכך מסייע להפחתת הכאבים (Puhl W et al, 1997).
טיפול ניתוחי
טיפול באמצעות ניתוח – מתאים רק למטופלים עם שחיקת סחוס מפרקי חמורה, שחיקה שאינה מגיבה לטיפול שמרני ומשפיעה על תפקודים יומיומיים.
החלפת מפרק – הניתוח הנפוץ ביותר להחלפת מפרק הינו במפרק הברך והירך. – המפרק הפוגע מוחלף בפרוטזה העשויה פלסטיק, פוליאתילן, טיטניום, מתכת, או חרסינה.
הטריה וניקוי המפרק – הסרתם של חלקי סחוס ועצם חופשיים הנמצאים סביב המפרק על מנת להפחית כאבים. הטיפול יעיל במקרים בהם מתלונן המטופל על תחושה של "נעילת המפרק" בעקבות חלקי סחוס קרוע או חתיכות עצם חופשיות. הניתוח מתבצע באמצעות ארתרוסקופיה, שהיא החדרתה של מצלמה זעירה וציוד ניתוחי דרך חתכים סביב המפרק.
Osteotomy – ניתוח הסרת עצמות וארגונן מחדש. פרוצדורה הרלוונטית כאשר קיימת דפורמציה במפרק ובמקרים בהם החלפתו של המפרק אינה מומלצת מסיבות שונות, לדוגמה בקרב צעירים.
אבחון אוסטאוארטריטיס
כאשר קיים חשד להתרחשותה של שחיקת סחוס מפרקי יש לברר לגבי משך ואופי הסימפטומים ולבצע בדיקה פיזיקאלית של המפרק הכאוב וסביבתו.
על מנת לאבחן טוב יותר נעזרים בבדיקות הבאות ובכלי העזר הבאים:
צילום רנטגן – הממצאים השכיחים כוללים: היצרות של המרווח המפרקי, העלמות של הסחוס המפרקי, חלקיקי עצם במפרק (אוסטיאופיטים) וזיזים גרמיים. אין להסתמך על צילום רנטגן לבדו, שכן, ישנם מקרים של שחיקת מפרקים בהם נראה צילום רנטגן תקין או לחילופין, צילום רנטגן המצביע על שינויים מפרקיים קשים כשבפועל הנבדק אינו סימפטומטי.
מרבית האוכלוסייה מעל גיל 55 תהיה בעלת צילום רנטגן האופייני לאוסטאוארטריטיס: שינויים ניווניים, אוסטאופיטים והיצרות של המרווח המפרקי.
יתר על כן, תלונות על כאבים, הגבלה בתנועות המפרקים וחולשת שרירים שכיחות מאוד בקבוצת גיל זו (Green GA et al, 2001).
היסטוריה רפואית – כאבים, חולשה וגם הגבלה בטווח התנועה יכולים להתאים למגוון מצבים: זיהומים, דלקות, טראומות למפרקים, מחלות אוטואימוניות (כאשר מערכת החיסון תוקפת את הגוף) ומחלות פרקים אחרות. לכן, בטרם מאבחנים אוסטאוארטריטיס, לוקחים בחשבון את ההיסטוריה הרפואית של המטופל ומשפחתו. תשומת לב מוגברת לתלונות המטופל, בדיקה פיזיקלית מלאה ושימוש בבדיקות עזר נוספות הן כלי שיסייע ויחזק את האבחנה.
מעבדה לניתוח תנועה – כלי אבחנה נוסף המסייע באבחון אוסטאוארטריטיס, כלי זמין, לא פולשני, אינו מערב קרינה ומאפשר איתור ליקויים נוספים ותיקונם.
באיימקס, המרכז הישראלי לניתוח תנועה וספורט, מעבדת הליכה מתקדמת תחת הכוונה של פיזיותרפיסטים מומחים. אנו רואים הלכה למעשה את היתרונות הטמונים באבחון במעבדה ובשאר הכלים הניתנים בעזרת ניתות התנועה.
בדיקות דם – אינן מאבחנות אוסטאוארטריטיס אך מסייעות במתן אבחנה מבדלת ושלילת מקרים אחרים של דלקות מפרקים בעלות סממנים דומים לאוסטאוארטריטיס. ברב המקרים, שקיעה מוחשת בדם תעיד על דלקת, עליה בחומצה אורית בדם תעורר חשד למחלת Gout ובדיקת נוגדנים בדם תצביע על מחלות ראומטיות כגון לופוס או Ankylosing spondylitis.
בדיקת הנוזל המפרקי – שאיבת נוזלים מהמפרקים בעזרת מחט לצורך בדיקת תוכן הנוזלים. בדיקה זו מסייעת לשלילת מחלות שונות, דלקות, זיהומים ופתולוגיות ראומטיות אחרות. במצבי אוסטאוארטריטיס, לרוב, ספירה של כדוריות הדם הלבנות בנוזל המפרקי תצביע על ערכים הנמוכים מ- 500 כדוריות למיליליטר דם והן יכילו בעיקר תאים מונונוקלארים (תאים בעלי גרעין אחד). מנגד, במצבי דלקת או זיהום של הנוזל המפרקי, ספירת כדוריות הדם הלבנות עולה במרבית המקרים מעל ערכים של 2000 כדוריות למיליליטר דם ומכילות תאים נויטרופילים בעיקר.
ארתרוסקופיה – טכניקה ניתוחית אבחנתית התבצעת בעזרת החדרת מצלמה זעירה לפנים המפרק ומאפשרת התבוננות פנימית. אמנם הטכניקה נפוצה פחות בכל הקשור לאבחנה של אוסטאוארטריטיס אך יש לציינה מכיוון שכן נעשה בה שימוש לעיתים.
ניתוח הליכה ככלי לאבחון וטיפול באוסטאוארטריטיס
ניתוח הליכה ותנועה (Gait and Motion Analysis), הבדיקה המקיפה ביותר לסטיות הליכה או סימפטומים המופיעים בזמן תנועה. בדיקת ניתוח הליכה מאפשרת לצפות בתנועות הנבדק בכל המפרקים, להעריך את הסטיות מהנורמה בתבנית התנועה ולחזות בהבדלים בין צד ימין לשמאל. יתרה מכך, הבדיקה שופכת אור על השפעת מפרק אחד על מפרקים אחרים בגוף.
אוסטאוארטריטיס גורם לשינויים במנח המפרקים והגפיים וכך למעשה גורם לתיקונים ופיצויים אשר משתרשים בתבנית ההליכה. כמו שנאמר, שינוי במפרק גורר שרשרת תגובות והשפעה על תנועות מפרקים סמוכים. מחד, התפתחות אוסטאוארטריטיס במפרק הברך מוביל לשינוי בתנועות מפרק הירך (Jonas Weidow et al, 2006). מאידך, שינוי באנטומיית מפרק הירך (לדוגמה בעקבות ניתוח להחלפת מפרק) עשוי להוביל לאוסטאוארטריטיס בברכיים.
בדיקה מקיפה במעבדת ההליכה של איימקס תאפשר בחינה מעמיקה של תנועות המפרקים ואיתור מדויק של מיקום הפתולוגיה. כמו כן תסייע הבדיקה בגילוי הגורמים המאיצים את התפתחות הפתולוגיה ו/או "נקודות תורפה" המועדות לפורענות ועלולות להוביל להופעת אוסטאוארטריטיס.
מחקר בו בוצעה בדיקה תלת ממדית של ניתוח הליכה בקרב 45 נבדקים מצא כי תבניות התנועה באגן ובירך אצל נבדקים עם אוסטאוארטריטיס בברכיים שונות מתבניות של אנשים ללא הפתולוגיה. בנוסף, העלו הממצאים כי קיים גם שוני בתבניות התנועה בירכיים ובאגן בין נבדקים עם אוסטאוארטריטיס (שמקורו במדור הלטרלי של הברך), לעומת מטופלים עם אוסטאוארטריטיס שמקורו במדור המדיאלי של הברך (Jonas Weidow et al, 2006).
אבחון מדויק של שחיקת סחוס דורש הבנה מעמיקה של מכאניקת המפרקים, אבחנה של ציר התנועה בזמן הליכה וזיהוי אזורים עליהם חל עומס נקודתי רב. למשל, כאשר האזור הפגוע הוא הברך, חשוב להעמיק ולאבחן האם מדובר במפרק הברך הקדמי, החיצוני או הפנימי. יתר על כן, אבחון וניתוח תנועה מסייע מאוד בזיהוי גורמים נוספים שיכולים להחמיר את הנזק במפרק הפגוע, כמו הבדלי אורך רגליים (לפני ואחרי החלפת מפרק), חולשת שרירים, תבנית הליכה לקויה ועוד.
תוצאות בדיקת ההליכה מאפשרות בניית תכנית טיפולית מקיפה לתיקון מנחים ותנועות לקויות במפרקים. תרגול מבוקר, חיזוק ממוקד, התאמת מדרסים, שינוי בזווית הנעל, ו/או מתן הגבהה יפחיתו עומסים מהאזורים הפתולוגים.
באיימקס שמים למטרה לתקן את הביומכניקה הלקויה ולא רק סיוע זמני בהפחתת תסמינים. בדיקת ההליכה והתנועה מסייעות בזיהוי הגורם שיצר שחיקה בסחוס ומתאפשרת בנייה תכנית טיפולית אישית ומעמיקה.
מטרת האבחון על ידי ניתוח תנועה היא זיהוי הגורם שיצר שחיקה בסחוס (מעבר לסיבות הקשורות בהזדקנות) והטיפול הוא תיקון הביומכניקה הלקויה, ואינו טיפול סימפטומטי בלבד.
בדיקת הליכה במרכז איימקס
בטרם מתבצעת בדיקה דינמית באיימקס עוברים הנבדקים בדיקה קלינית מלאה הכוללת ראיון לגבי ההיסטוריה הרפואית שלהם, תסמינים אותם חווים ובדיקה פיזיקאלית מקיפה: אורך רגליים, מנח כפות רגליים, בדיקת יציבה, רוחב מפרקים, טווחי תנועה בכל מפרק, כוח שרירים ועוד.
לסיכום, אבחון שחיקה בסחוס במרכז איימקס מתבסס על ידע והבנה מעמיקה בביומכניקה של גוף האדם. האבחון משלב ממצאים קליניים, הערכה ביומכנית וממצאי סטיות הליכה. לאור הכלים הקיימים באיימקס ומיומנות המומחים, ניתן להתאים את הטיפול האופטימלי לנבדק ולא רק סיוע מקומי בהפחתת סימפטומים.
לייעוץ מקצועי צרו קשר!
ד"ר סאם ח'מיס M.Sc.P.T, אילנית אברון M.Sc.P.T, עדי קוסטו B.PT, , יעל שחראי M.H.A B.PT
איימקס המרכז הישראלי לניתוח תנועה וספורט
